חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים

פיקוח על שירותים פיננסייםבמהלך השנים האחרונות, ובעקבות המודעות ההולכת וגוברת בציבור הישראלי לחשיבותו של התכנון הפנסיוני, אשר כמעט כל אדם נדרש לו על מנת להבטיח את עתידו הכלכלי, הלך תחום הייעוץ הפנסיוני והתרחב בהתמדה, כאשר יותר ויותר גופים עסקיים במשק החלו לעסוק בתחום השיווק הפנסיוני לאזרחים, וזאת תחת הכינוי “ייעוץ פנסיוני”.

עם זאת, במקרים רבים גופים אלו, אשר במהותם היו גופים מסחריים לכל דבר, כאשר מטרתם העיקרית הייתה להגדיל את רווחיהם, ניצלו את התואר “ייעוץ פנסיוני” על מנת לשווק שורה ארוכה של כלים פנסיונים, אשר לא תמיד היו לטובתו של הלקוח, ונועדו בראש ובראשונה לשם הגדלת רווחיו של הגוף המייעץ.

מאחר ומרבית הציבור הישראלי אינו בקיא בתחום החיסכון הפנסיוני, רבים התקשו להבדיל בין ייעוץ פנסיוני, אשר מטרתו היא להתאים את החבילה הטובה ביותר עבור הלקוח, לבין שיווק פנסיוני, אשר נועד להגדיל את רווחיה של חברה ספציפית.

בעקבות מצב זה, ובהסתמך על המלצותיה של ועדת בכר להפחתת הריכוזיות במשק, אשר ניתנו בשנת 2004, נחקק בשנת 2005 חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, אשר נועד להסדיר את היחסים בין היועץ הפנסיוני לבין האזרח, ולהפריד באופן ברור בין תחום הייעוץ הפנסיוני לתחום השיווק הפנסיוני.

ייעוץ פנסיוני ושיווק פנסיוני – אחד הם?

חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים מבהיר באופן ברור, כי קיים הבדל בין תפקידו של היועץ הפנסיוני, אשר תפקידו להתאים את התכנון הפנסיוני למצבו הספציפי של הלקוח, לבין תפקידו של המשווק הפנסיוני, אשר בדומה לכל איש עסקים, פועל לצורך שיווק מרכולתו ברבים, ובמרבית המקרים אינו מחויב לעמוד בכללי אתיקה מחמירים יותר מאלו המקובלים בשוק החופשי. כחלק מהגדרה זו, החוק קובע כי אדם העוסק בתחום הייעוץ הפנסיוני אינו יכול לעסוק גם בתחום השיווק הפנסיוני, וכך גם להיפך.

החוק גם קובע, כי כחלק מהגדרת תפקידו, היועץ הפנסיוני נדרש לעמוד בשורה של כללים מנחים, כאשר ביניהם ניתן לציין את כללי האתיקה הנהוגים בתחום, וזאת באופן דומה לכללים הנהוגים בקרב עורכי הדין בישראל, לדוגמא. בין היתר, החוק מדגיש את חובתו של היועץ הפנסיוני להעניק ללקוח ייעוץ אמין ומקצועי, תוך התמקדות אך בטובתו של הלקוח, וללא התחשבות בשיקולים זרים, אשר אינם באים בהכרח להיטיב עם הלקוח.

כמו כן, וטרם תחילתו של הייעוץ הפנסיוני, היועץ הפנסיוני מחויב לחתום על הסכם בינו לבין הלקוח, אשר מסדיר את היקפו של הייעוץ הפנסיוני הניתן, וכן את שכר הטרחה אשר היועץ גובה בעבור עבודתו. הסכם זה נדרש לכלול גם סעיף סודיות, אשר מבהיר כי כלל המידע הפנסיוני המסופק על ידי הלקוח הינו סודי, ועל היועץ להימנע מלהעביר מידע זה לגופים זרים, ולרבות כמובן גופים מסחריים למיניהם כגון חברות הביטוח הפרטיות.

ומה לגבי השיווק הפנסיוני?

אף שהחוק אינו אוסר בשום צורה על קיומו של שיווק פנסיוני, אשר מהווה תחום עסקי לגיטימי לכל דבר, הרי שהחוק מבקש למנוע מצב בו אדם העוסק בשיווק פנסיוני יציג עצמו ברבים, באופן מקרי או בכוונה תחילה, כמי שעוסק דווקא בייעוץ פנסיוני, ומשכך מטרתו הינה רק טובתו של הלקוח, ולא שיקולים עסקיים שונים.

מסיבה זו, החוק מבהיר כי מחובתו של כל אדם העוסק בשיווק פנסיוני עסקי, כגון סוכני ביטוח למיניהם, להבהיר ללקוח עוד בראשית קשרי העבודה ביניהם כי הוא פועל מטעמו של גוף מסחרי, ומסיבה זו כחלק מתפקידו הוא מחויב בשיווקם של כלים פנסיונים מסוימים.